הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ביבאר ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד לשיפוי ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו לצדדים עקב פגיעות רכביהם בתאונה מיום 12.10.12 (להלן: "התאונה").

עיקר המחלוקת שניטשה בין הצדדים התמקדה בשאלת החבות; נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

התובעת בתביעה העיקרית טענה, כי רכב מבוטחה/הנתבע שכנגד 1 (להלן: "מבוטח התובעת" ו/או "הנתבע שכנגד" ו/או "גביס") נסע ברכבו - רכב מסוג מאזדה לאנטיס (להלן: "המאזדה") - בנתיב השמאלי בכביש, כאשר בנתיב הימני נסעו רכבים אחרים. לפתע, החל רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" ו/או "התובע שכנגד" ו/או "מועדי") - רכב מסוג ג'יפ ב.מ.וו איקס 5 (להלן: "הג'יפ") - לעקוף את המאזדה משמאל כשהוא נוסע על השול השמאלי ותוך כדי כך פגע בגדר ההפרדה שמשמאלו ולאחר מכן פגע במאזדה.

מנגד, הנתבע ומבטחת רכבו - הנתבעת 2 - (להלן: "הנתבעת" ו/או "התובעת שכנגד") טענו, כי רכב הג'יפ נסע בנתיב השמאלי בכביש, כאשר המאזדה שנסעה בנתיב הימני סטתה שמאלה ופגעה בג'יפ בחלקו הימני. כתוצאה מכך, המאזדה הדפה את הג'יפ אל מעקה הבטיחות בצד שמאל.

במרכז ראיות התביעה והתביעה שכנגד עומדות עדויותיהם של נהגי הרכבים. אקדים ואציין, כי עדותו של גביס יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו של גביס הגיונית, מתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכבים ובנסיבות העניין, אף סבירה יותר. עדותו של גביס לא נסתרה בחקירתו הנגדית. גביס חזר על תיאור נסיבות התאונה כפי שתוארו לראשונה על ידו, הן בהודעתו במשטרה והן בהודעתו על התאונה למבטחתו.

מעדותו של גביס ומכלל מוצגי התביעה עולים הממצאים שלהלן: גביס נסע עם המאזדה בנתיב השמאלי בכביש במשך כעשר דקות (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 6-7). גביס ביקש לחזור לנתיב הימני, אך תנאי הכביש מנעו בעדו מלעשות כן משרכבים אחרים נסעו בנתיב הימני. לפתע, הג'יפ - שהתברר במהלך העדויות כי הגיע מאחור ונסע אף הוא בנתיב השמאלי - עקף את המאזדה מצד שמאל, עלה על השול השמאלי אך פגע במעקה שבצד שמאל ובחזרתו לנתיב פגע במאדה. טענות הנתבעים באשר לרוחב השול לעומת רוחב הג'יפ נסתרו בהסבר הגיוני וסביר מאוד שנמסר על ידי גביס במהלך עדותו (ראו: עמ' 2 ש' 26-27). לא זו אף זו: מספר ימים לפני הדיון מועדי ניגש לצלם את השול השמאלי אך לא טרח למדוד את רוחבו, דבר האומר דרשני (ראו: עמ' 6 ש' 13-17).

אשתו של גביס נסעה איתו במאזדה, אך עדותה לא הייתה תורמת מאומה לבירור נסיבות התאונה. בעניין זה, גביס העיד כי אשתו לא ראתה את התאונה "היא תפסה את הראש וצעקה" (ראו: עמ' 2 ש' 32-33). עדות זו, נתמכת בתוכן הודעת האישה שנגבתה ממנה במשטרה, לפיה ניתן לראות כי האישה לא הצליחה למסור כל גרסה במשטרה מלבד עצם שמיעת ההתנגשות ופינויה באמבולנס.

אמנם, ניתן היה באמצעות עדותה של אשתו של גביס לברר נסיבות מסוימות שקדמו להתרחשות התאונה, כדוגמת נתיב נסיעתו של גביס. ברם, נתון זה התברר כדבעי במהלך הדיון בפניי ועל סמך העדויות שהובאו בפניי, לרבות עדויות הנתבעים, כפי שיפורט בהמשך.

גרסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה והתביעה שכנגד ובהודעת מועדי במשטרה התבררה כגרסה הלוקה בחסר, בלשון המעטה. זאת, שכן רק במהלך חקריתו הנגדית מועדי הודה כי המאזדה נסעה בנתיב השמאלי. אמנם, מועדי טען כי לפני ההתנגשות המאזדה הספיקה לחזור לנתיב הימני. אך דומה, כי הטענה מנותקת מהמציאות כפי שיפורט להלן: בחקירתו הנגדית מועדי טען כי ראה את המאזדה בנתיב הימני ממרחק 100-50 מ' אולי 500 מ. לאחר מכן טען, כי המאזדה נסעה בנתיב השמאלי וחזרה לימין ואת זה הוא ראה ממרחק 50-70 מ' (ראו: עמ' 5 ש' 24-29). בהמשך חקירתו מועדי תיאר את מצב הרכבים כעשרים שניות לפני התאונה לקמן: כעשרים שניות לפני ההתנגשות רכב המאזדה נסע בנתיב השמאלי והג'יפ היה מאחוריו גם בנתיב השמאלי במרחק של 30 מ' בערך" (ראו: עמ' 6 ש' 24-25).

עינינו הרואות, כי מועדי לא הצליח למסור גרסה אחידה גבי המועדים שבהם המאזדה נסעה בנתיב השמאלי לעומת הנתיב הימני.

זאת ועוד, מועדי כפר בטענה כי הג'יפ פגע במעקה השמאלי ועמד על כך כי הג'יפ קיבל את הפגיעה מהמעקה הימני אליו הגיע כשאיבד את השליטה על הג'יפ עקב ההתנגשות עם המאזדה (ראו: עמ' 4 ש' 4-5, וכן עמ' 6 ש' 31). טענה זו נסתרה בעדותו של עד הגנה-תביעה שכנגד מס' 2, כמאל ח'ורי (להלן: "ח'ורי") שנסע עם מועדי בג'יפ (ראו: עמ' 7 ש' 20). ודוק: מעיון במוצג נ/1 ניתן לראות כי מעקה הבטון נמצא בצד שמאל בכביש. למותר לציין, כי ההודעה שנגבתה מח'ורי במשטרה אינה מכילה כל תיאור לגבי נסיבות התאונה. כשנשאל בחקירתו הנגדית מה הסיבה לכך, הוא השיב: " אמרתי להם, אמרו לי אל תכתוב כלום. רק הנהג כותב" (ראו: עמ' 8 ש' 22-23). אין בידי לקבל נימוק זה כנימוק הגיוני וסביר. לטעמי, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי ח'ורי לא נתן את דעתו לתנאי הכביש בזמן אירוע התאונה.

מהמקובץ לעיל, דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה שכנגד ועל קבלת התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 12,072 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום התאונה ועד היום, וכן סך של 2,300 ₪ בגין הוצאות משפט (סכום זה כולל שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט).

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' אב תשע"ג, 13 יולי 2013, בהעדר הצדדים.